החלטה בתיק בפ"מ 2153-12-12

1.      ביום 28/11/2012, בשעה 23:40 או בסמוך, נהג המבקש מונית מרצדס, מ.ר. 7283625, ברחוב אבן גבירול מכיוון צפון לדרום. בסמוך לבית מס' 36, הוא פגע בהולך הרגל, טורג'מן ישראל, יליד 1964, אשר חצה את הרחוב במקום ללא מעבר חצייה, משמאל לימין ביחס לכיוון הנהיגה של המבקש. כתוצאה מהתאונה, נפגע הולך הרגל פגיעה אנושה, וכעבור זמן קצר הוא נפטר מפצעיו.

2.      ב - 28/11/2012, פסל קצין משטרה, מכח סמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] , התשכ"א - 1961, את רישיונו של המבקש, בדרך של פסילה מנהלית לתקופה של 90 יום.

3.      מונחת לפני בית המשפט בקשת המבקש, לפיה מתבקש בית המשפט להתערב בהחלטתו של קצין המשטרה הפוסל, ולהשיב את רישיון הנהיגה למבקש.

4.      דין בקשה זאת להידחות על ידי, ולא מצאתי טעם ראוי להתערב בהחלטתו של הקצין הפוסל ולבטל את צו הפסילה המנהלית.

5.      בחנתי את חומר החקירה בתיק 516654/12 את"ן ת"א. מתוך בחינה של חומר הראיות עולה, כי הנאשם נהג במהירות של 62.52 קמ"ש, בעוד שהמהירות המרבית המותרת בדרך עירונית הינה 50 קמ"ש, ולדעת הבוחן, התאונה הייתה בלתי נמנעת מצדו של הנהג, הן המהירות 50 קמ"ש, והן במהירות בה הוא נהג בפועל. לטעמי, בעובדה זו בלבד לא ניתן לקבוע כי המבקש משוחרר מכל אחריות לגרם התאונה, ולפחות בשלב זה.

זאת לדעת,, רחוב אבן גבירול בתל אביב, בו אירעה התאונה, הינו ציר תנועה עורקי עירוני,

אותה העת, הראות הייתה טובה, מזג האוויר היה נאה, הכביש היה מואר ותאורת הרחוב פעלה כשורה.

על פי שחזור תאונת הדרכים, שערך הבוחן מזרחי שלמה, הולך הרגל ירד אל הכביש מאי התנועה עליו עמד, וחצה את הכביש בריצה, מימין לשמאל, בכיוון נסיעתו של הנהג, אשר הבחין בו לראשונה רק ברגע בו הוטח אל השמשה הקדמית של המונית בה נהג.

6.      באשר לעברו התעבורתי של המבקש, הרי שזה כולל 64 הרשעות קודמות בתעבורה, כאשר יש בעברו אירוע של תאונת דרכים.

ער ומודע אני, בהקשר זה, לאינטנסיביות של הנהיגה בכבישים על ידי המשיב, כנהג מונית, ולותק הרב שלו בנהיגה (משנת 1980). ברם, עם זאת, יש לומר כי בעבר תעבורתי מכביד עסקינן.

7.      בשל הרשעותיו הקודמות המכבידות, ולפי אופן התרחשות תאונת הדרכים כאן, אני למד כי הפסילה המנהלית היא סבירה ובמקומה.

8.      מפי הסניגור המלומד למדתי, כי לב טענת ההגנה הוא כי ישנה הסתברות גבוהה שהתיק ייסגר, שכן מאופן התרחשותה ומאופן התנהלותו של הולך הרגל, לא ניתן לייחס למשיב רשלנות באשר היא.

לטענת הסניגור, חודש הימים שעבר מאז נפסל רישיונו של המבקש, הינו תקופת צינון מספקת, וכי לצורך צינונו של נהג, צריך שיהיו ראיות כלשהן לפיהן המצביעות על סיכוי כלשהו להגשת כתב אישום, ואולי אף להרשעה, ולטעמו, אין ראיות כאלה, שכן לגרסתו, הולך הרגל, אשר התפרץ בריצה אל הכביש שלא במעבר חצייה, הפתיע את המבקש.

9.      הלכה פסוקה של בית המשפט העליון היא כי במקרים אשר רשיון הנהיגה נפסל על פי סעיף 47 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961, הסוגיה המרכזית אותה על בית המשפט לשקול הינה האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את ביטחון הציבור בדרכים (ב"ש 513/88 מדינת ישראל נ' רז גוליו פד"י מ"ב (3)).

על התשובה לסוגיה הנ"ל, ניתן ללמוד משני מקורות:

א. התנהגותו של הנהג במקרה הנדון אשר בגינו נפסל הרשיון.

ב. הרשעותיו הקודמות של המשיב.

ברע"פ 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל פד"י מה (5), קבע כב' בית המשפט מפי כב' השופט זמיר, מהם הקריטריונים לפסילה מנהלית ואשרור החלטת קצין המשטרה, כאשר בתאונה קטלנית עסקינן ובבחינת החומר שבפניי עולה כי המקרה הנדון עומד בכל ארבעת הקריטריונים שנקבעו, והם:

ראשית, יש צורך שיהיו לפני קצין המשטרה ראיות לכאורה המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונה שבה נהרג אדם.